ימי אוכל ב-12 באוגוסט — בין השאר יום הצ'יפס הדק הלאומי, יום האגוז הטורקי ויום פולנטה

אגוזי הלוז הטורקיים הם אוצר לאומי הגדל לאורך חגורת הים השחור השופעת, שבה מדרונות ערפיליים ואקלים חופי מניבים גרעינים המוערכים בעולם לעומקם המתוק והחמאתי. טורקיה מובילה בייצור העולמי, ומטעים סביב גירסון, אורדו וטרבזון מעצבים פרנסה מקומית כשם שהם מתבלים שוקולד, מילווי בקלאווה וחטיפים קלויים צנועים. אגוזי לוז קלויים טריים מפיחים ריח במטבחים; קצוצים מעשירים קינוחים; שלמים נעלמים בחופנים במהלך שיחה וצ'אי. עונת הקטיף הופכת מדרונות לקהילות עסוקות של קטיף, ייבוש ומיון. האגוז נושא גם גאוות ייצוא וגם חיבה יומיומית — במאפיות, בשווקי רחוב ובמגשי ממתקים משפחתיים. מעבר לקונדיטוריה הוא מופיע במתוקים אזוריים ובמבטאים מלוחים, ומקשר חקלאות ים שחור לשולחן הטורקי הרחב יותר. עושרו מרגיש חגיגי גם כשנאכל לבדו מקערה. ביום האגוז הטורקי קלו מנה עד שהקליפות מתרופפות והארומה פורחת, ושתפו עם פרי, שוקולד או לבד לצד צ'אי. תמכו ביצרני הים השחור בקנייה. לחגוג אגוזי לוז זה לחגוג את המדרונות הירוקים של צפון טורקיה ויבול שממתיק את העולם.