Food Holidays
היוםלוח שנהגילוימדינות
שפה: עברית
  • English
  • Español
  • Français
  • Nederlands
  • עברית
  • Türkçe
  • العربية
Download on the App Store
Food Holidays

הקטלוג החי של חגי אוכל וימים לאומיים של אוכל. דפדפו כאן בכל חג, ואז שמרו אותו במסך הבית עם האפליקציה ל־iOS ול־Vision Pro.

Download on the App Store

גילוי

  • היום
  • לוח שנה
  • גילוי
  • מדינות
  • להורדת האפליקציה
  • יצירת קשר

הסטודיו

Fill Studio · Amsterdam

Food Holidays נוצרת בAmsterdam על ידי Fill Studio.

support@foodholidays.app

  • מדיניות פרטיות
  • תנאי שימוש

כתבו לנו

שם, אימייל ופתק. אנחנו קוראים את כולם.

© 2026 Fill Studio · Amsterdam

שפה

  • English
  • Español
  • Français
  • Nederlands
  • עברית
  • Türkçe
  • العربية

גילוי

מצאו יום אוכל

החיפוש פתוח לגמרי. בלי חשבון. הקלידו אוכל, בחרו קטגוריה, או פשוט שוטטו.

לשתות יין
ארצות הברית flagארצות הברית·18 בפברואר 2026

היום הלאומי לשתיית יין

לפני אלפי שנים, מישהו השאיר בטעות אשכול ענבים מעוך מוטל בשכחה. כמה ימים לאחר מכן, הוא שם לב שהתערובת מתחילה לבעבע, לגם ממנה - וכך נולד היין. קדימה עד ימינו, ואנחנו מקדישים יום שלם למתת המופלאה והמותססת הזאת לאנושות: יום שתיית היין הלאומי. היקב העתיק ביותר שידוע כי התגלה נמצא במערה בארמניה, ובן יותר מ-4,000 שנה. המצרים הקדמונים אגרו חביות יין בקברי הפרעונים, והיוונים ראו בו משקה אלוהי שהוגש בטקסים סודיים. גם כיום, היין ממשיך לסמל תרבות, חיבור וקורטוב של יוקרה יומיומית. היין עמוס בנוגדי חמצון כמו רסברטרול, שקושר לבריאות הלב, להורדת רמות הכולסטרול ואף להפחתת הסיכון למחלות מסוימות. ליין פינו נואר יש רמות גבוהות במיוחד של רסברטרול. המרתק בעניין הוא שאין שני בקבוקי יין שהם באמת זהים. הכול, מהקרקע שבה גדלים הענבים ועד מזג האוויר של אותה שנה, מעצב את הטעם הסופי. זו הסיבה שחוקרי יין יכולים להתדיין שעות על השאלה איזה בציר של קברנה סוביניון הוא המשובח ביותר (או כך הם טוענים לפחות). יום שתיית היין הלאומי נוגע כולו בהערכה כלפי היין ובכל מה שהוא מוסיף לשולחן. זהו היום להרים כוסית ולשתות לחיים, לכבוד ההיסטוריה המדהימה של היין ולכל הרגעים שהוא הופך לטובים קצת יותר. לחיים!

לקריאת הסיפור
אורז בחלב
ארצות הברית flagארצות הברית·9 באוגוסט 2026

יום אורז בחלב הלאומי

אורז בחלב נהנה כיום בעיקר כקינוח מתוק, אך הגרסאות המוקדמות היו למעשה מלוחות. רבים מאמינים שאורז בחלב מקורו בסין העתיקה או בהודו, שם מילאו האורז והסוכר תפקידים מרכזיים במסורות דתיות ותרבותיות. בהודו, גרסה בשם "קיר" (kheer) תועדה כבר בשנת 6000 לפני הספירה, אף שבמקור השתמשו בסורגום במקום אורז. במקביל, אורז בחלב מזרח תיכוני ואירופי הופיע במאה ה-14, אז היה האורז מותרות שיובאה מאסיה. לפני המאה ה-16, אורז החלב האירופי היה מלוח, ובושל בציר, בכורכום ובחלב שקדים. הסוכר נוסף בהמשך, והמנה הפכה למתוקה כמו שאנו מכירים אותה כיום. עד המאה ה-18 הפך האורז זמין יותר, מה שהפך את אורז החלב לנגיש לכולם. אורז בחלב מקבל צורות רבות ברחבי העולם. ה"ארוז קון לצ'ה" (arroz con leche) הספרדי כולל קינמון וקליפת לימון, בעוד ה"פירני" (firni) האיראני משלב פיסטוקים והל. בארצות הברית, הוא מוכן לרוב עם חלב, סוכר, קינמון וצימוקים.

לקריאת הסיפור
זית
ארצות הברית flagארצות הברית·1 ביוני 2026

יום הזית הלאומי

עץ הזית, אחד העצים המעובדים הראשונים בעולם, מתחקה אחר שורשיו עד לאסיה הקטנה לפני 6,000 שנה, ומשם התפשט לאיראן, לסוריה ולארץ ישראל, לפני שהגיע לאזור הים התיכון. עד שנת 3,000 לפני הספירה שגשג הזית בכרתים, וייתכן שתרם לעושרם של המינואים. הפיניקים הובילו את הזית לאפריקה ולאירופה, ואילו הרומאים הפיצוהו עוד יותר בעת שהרחיבו את אימפריתם. שמן הזית מילא תפקיד מרכזי בתרבויות ובדתות רבות. מצרים הקדמונים הניחו זיתים בקברים, היוונים משחו את הספורטאים המנצחים בשמן זית, והמסורות היהודית והנוצרית השתמשו בשמן זית בטקסים קדושים. מיסיונרים נוצרים הביאו בהמשך את הזית לקליפורניה, ושתלו מטעים לצד המיסיונים שלהם. תעשיית הזית בקליפורניה חוותה גלי שתילה ב-150 השנה האחרונות, במיוחד בצפון, שם קיימים עד היום מטעים בני 150 שנה. אולם בדרום, העיור דחק את גידול הזית. פרויקטים כמו MOPREP (Mission Olive Preservation, Restoration, and Education Project) שואפים להגן על מורשת הזית של קליפורניה. מורשתו של עץ הזית מתפשטת גם למיתולוגיה. אתנה העניקה עץ זית לאתונה, ובכך ניצחה בתחרות על שם העיר. עדיין כיום, עץ זית עומד באקרופוליס, ולפי המסורת הוא צאצא של העץ המקורי. הזית, המוקר בשל עמידותו וערכו הסמלי, נותר אבן יסוד בחיי הים התיכון ובחקלאות העולמית.

לקריאת הסיפור
שרימפס
ארצות הברית flagארצות הברית·10 במאי 2026

יום השרימפס הלאומי

השרימפס נוכח על שולחנות האוכל כבר אלפי שנים! היוונים והרומאים הקדמונים נהנו מרכיכה זו, וכיום השרימפס נדוג ומיוצא לכל העולם. יפן מובילה בצריכת שרימפס לנפש, ומיד אחריה ארצות הברית. קיימים למעלה מ-2,000 מיני שרימפס, במגוון גדלים וצבעים. הזנים הנפוצים ביותר הם שרימפס הסלעים, השרימפס הוורוד, שרימפס הטיגריס והשרימפס הלבן. היסטוריונים מאמינים שחוקרים צרפתים במאה ה-18 נתקלו בדיג שרימפס בלואיזיאנה. באמצע המאה ה-18 הפכה העיר מובייל שבאלבמה למרכז פירות ים, ומיסיסיפי הצטרפה בעקבותיה בסוף המאה ה-19. ה"שרימפס בויל" (shrimp boil) האהוב של הדרום האמריקאי התפתח, ככל הנראה, סביב אותה תקופה. במקביל, מתיישבים איטלקים בקליפורניה החלו לדוג שרימפס בסוף המאה ה-19. עם השתפרות שיטות הדיג והשילוח, הפך השרימפס למועדף לאומי בתחילת המאה ה-20. כיום הוא הרכיכה הנאכלת ביותר בארצות הברית, ונחגג במתכונים, בתחרויות ו... באכילה, כמובן! שרימפס יכול להיות דיג טבעי או מגידול, ומעל 90% מהשרימפס המיובא לארצות הברית מגיע מגידול. הוא נמכר טרי או קפוא, ומספק חלבון רזה, ברזל, ויטמין B12, סלניום ואומגה 3. אותו מכינים על האש, מטגנים, מרתיחים או אופים במנות כמו ג'מבלאיה, גמבו ופאייה.

לקריאת הסיפור