Food Holidays
היוםלוח שנהגילוימדינות
שפה: עברית
  • English
  • Español
  • Français
  • Nederlands
  • עברית
  • Türkçe
  • العربية
Download on the App Store
Food Holidays

הקטלוג החי של חגי אוכל וימים לאומיים של אוכל. דפדפו כאן בכל חג, ואז שמרו אותו במסך הבית עם האפליקציה ל־iOS ול־Vision Pro.

Download on the App Store

גילוי

  • היום
  • לוח שנה
  • גילוי
  • מדינות
  • להורדת האפליקציה
  • יצירת קשר

הסטודיו

Fill Studio · Amsterdam

Food Holidays נוצרת בAmsterdam על ידי Fill Studio.

support@foodholidays.app

  • מדיניות פרטיות
  • תנאי שימוש

כתבו לנו

שם, אימייל ופתק. אנחנו קוראים את כולם.

© 2026 Fill Studio · Amsterdam

שפה

  • English
  • Español
  • Français
  • Nederlands
  • עברית
  • Türkçe
  • العربية

גילוי

מצאו יום אוכל

החיפוש פתוח לגמרי. בלי חשבון. הקלידו אוכל, בחרו קטגוריה, או פשוט שוטטו.

לשתות יין
ארצות הברית flagארצות הברית·18 בפברואר 2026

היום הלאומי לשתיית יין

לפני אלפי שנים, מישהו השאיר בטעות אשכול ענבים מעוך מוטל בשכחה. כמה ימים לאחר מכן, הוא שם לב שהתערובת מתחילה לבעבע, לגם ממנה - וכך נולד היין. קדימה עד ימינו, ואנחנו מקדישים יום שלם למתת המופלאה והמותססת הזאת לאנושות: יום שתיית היין הלאומי. היקב העתיק ביותר שידוע כי התגלה נמצא במערה בארמניה, ובן יותר מ-4,000 שנה. המצרים הקדמונים אגרו חביות יין בקברי הפרעונים, והיוונים ראו בו משקה אלוהי שהוגש בטקסים סודיים. גם כיום, היין ממשיך לסמל תרבות, חיבור וקורטוב של יוקרה יומיומית. היין עמוס בנוגדי חמצון כמו רסברטרול, שקושר לבריאות הלב, להורדת רמות הכולסטרול ואף להפחתת הסיכון למחלות מסוימות. ליין פינו נואר יש רמות גבוהות במיוחד של רסברטרול. המרתק בעניין הוא שאין שני בקבוקי יין שהם באמת זהים. הכול, מהקרקע שבה גדלים הענבים ועד מזג האוויר של אותה שנה, מעצב את הטעם הסופי. זו הסיבה שחוקרי יין יכולים להתדיין שעות על השאלה איזה בציר של קברנה סוביניון הוא המשובח ביותר (או כך הם טוענים לפחות). יום שתיית היין הלאומי נוגע כולו בהערכה כלפי היין ובכל מה שהוא מוסיף לשולחן. זהו היום להרים כוסית ולשתות לחיים, לכבוד ההיסטוריה המדהימה של היין ולכל הרגעים שהוא הופך לטובים קצת יותר. לחיים!

לקריאת הסיפור
מאפה
ארצות הברית flagארצות הברית·9 בדצמבר 2026

יום המאפים הלאומי

יום המאפה הלאומי חוגג היסטוריה עשירה שמתחילה במצרים העתיקה, שם יצרו אופים חדשניים מאפים מוקדמים מחיטה, דבש, פירות ואגוזים על אבנים חמות. היוונים והרומאים המשיכו את המסורת, ויצרו פאים מתוקים ומלוחים במאה החמישית לפני הספירה. אירופה של ימי הביניים הפכה את המאפים לסמלי עושר, ושילבה תבלינים אקזוטיים שהביאו הצלבנים. המאה ה-17 הביאה איתה מאפים דקים ופריכים, כשהקרואסון הווינאי האגדי חגג את תבוסת האימפריה העות'מאנית. במאה ה-19 הפכו קונדיטורים צרפתים כמו אנטונן קארם לחלוצים, ויצרו מאפים איקוניים כמו אקלר ומיל-פיי. התפתחות המאפה אימצה טעמים אזוריים מכל העולם. בדרום אמריקה צברו האמפנדות פופולריות, בעוד המזרח התיכון תרם את הבקלאווה. אסיה הציגה מאפים ייחודיים כמו המעדנים הסיניים הממולאים במשחת שעועית מתוקה, והמוצ'י והמנג'ו היפניים. יום המאפה הלאומי חוגג את המסע הקולינרי הזה, ומכיר בחשיבותם התרבותית של המאפים וביצירות המגוונות והטעימות שריגשו חכים במשך מאות שנים.

לקריאת הסיפור
מוס
ארצות הברית flagארצות הברית·30 בנובמבר 2026

יום המוס הלאומי

שורשי המוס בצרפת של המאה ה-18 — תחילה כמנה מלוחה. המילה עצמה פירושה "קצף": מרקם קליל ואוורירי מהקצפת חלבונים ושמנת. רק בסוף המאה ה-19 תפסו מוסי פרי — הצרפתים שילבו קצפת בפירות, קפה או ליקרים וקראו לזה crème en mousse. מוס שוקולד, היום קלאסיקה, עלה בארה"ב בשנות ה-1930 בהשראת פודינג השוקולד. עם הזמן התגוונו מתכונים — גם מלוחים עם כבד אווז, פירות ים, עוף וירקות, לעיתים עם ג'לטין. עובדות מעניינות: ב-1894 הוכן מוס מקצפת, ג'לטין ומרכיבים שונים. האמן אנרי דה טולוז־לוטרק ניסה ב-1900 להקציף שוקולד וחלבונים. המונח "מיונז שוקולד" קדם ל"מוס שוקולד". ב-1977 הופיע מוס שוקולד לבן באמריקה וכבש לבבות. עוגות מוס שכבתיות — מוס, ביסקוויט ומילוי — תפסו פופולריות.

לקריאת הסיפור
פרלין
ארצות הברית flagארצות הברית·24 ביוני 2026

יום הפרלינים הלאומי

שורשי הפרלין בצרפת — השף של המרשל דו פלסי־פרלן, קלמן לסאן, מיוחס ליצירה, אף שהאיך נשאר מסתורי. יש אומרים שילדים במטבחו קרמלו שקדים מעל נר; אחרים טוענים ששוליה הפיל בטעות שקדים לקרמל רותח. כשהגיעו לניו אורלינס עם נזירות אורסוליניות ב-1727, הוחלפו שקדים בפקאן מקומי ונוספה שמנת — ונולד פרלין הפקאן שאנחנו מכירים. הנזירות לימדו "נערות ארון" צעירות את המיומנות כהכנה לנישואים — והטמיעו פרלין בהיסטוריה הקולינרית של לואיזיאנה. במאה ה-19 הפכו לחלק חיוני בכלכלת ניו אורלינס. נשים חופשיות צבעוניות — pralinières — מכרו בפרנץ' קוורטר וזכו לעצמאות כלכלית נדירה. בעוד פרלין אירופי התפתח לבונבונים ממולאי שוקולד בזכות הקונדיטור הבלגי ז'אן נויהאוס, האמריקאי נשאר פינוק קרמי עמוס פקאן. בין אם אומרים "פרה־לין" או "פריי־לין" — דבר אחד בטוח: הדרך הטובה ביותר לחוות את עמוד התווך הדרומי המתוק היא טרי, חם מהמשטח בניו אורלינס.

לקריאת הסיפור
פרפה
ארצות הברית flagארצות הברית·25 בנובמבר 2026

יום הפרפה הלאומי

המילה "פרפה" — "מושלם" בצרפתית — מבשרת חוויה קולינרית משמחת. הפרפה הצרפתי נולד בסביבות 1894 כקינוח קפוא משמנת, ביצים, סירופ סוכר ולעיתים אלכוהול, במרקם דמוי קרם. המתכון המתועד הראשון הופיע בספר בישול צרפתי מסוף המאה ה-19. עם התפשטות התרבות הצרפתית התפשט גם הפרפה והתאים את עצמו לסגנונות מקומיים. בארצות הברית המונח מכסה גם את הגרסה הצרפתית וגם את האמריקאית — שכבות של קרם פרפה, גלידה, ג'לטין ותוספות מגוונות. בצפון ארה"ב ובקנדה נוספו יוגורט, גרנולה, פירות ואגוזים. יום הפרפה הלאומי, ב-25 בנובמבר, הוא הזדמנות לחגוג את שכבות הטעם של הקינוח הקפוא הזה. מהמחסור בסוכר בימי הביניים ועד פסלי הסוכר של אותה תקופה — ואחר כך המהפכה התעשייתית שהנגישה קינוחים להמונים — הפרפה הצרפתי נשאר נאמן למקורותיו, בעוד הגרסה האמריקאית אימצה יצירתיות והפכה לכוח דומיננטי בעולם הקינוחים.

לקריאת הסיפור
קרואסון
ארצות הברית flagארצות הברית·30 בינואר 2026

יום הקרואסון הלאומי

כשחושבים על קרואסון אי אפשר שלא לדמיין את השכבות החמאתיות והזהובות — סמל של תרבות ארוחת הבוקר הצרפתית. אבל הטוויסט: זה לא התחיל בצרפת. הסיפור מתחיל באוסטריה, עם האב הקדמון — הקיפפרל, מאפה בצורת סהר מהמאה ה-13 לפחות. לפי האגדה נאפה הקיפפרל לחגיגת ניצחון צבאי. סיפור פופולרי מספר שאופים וינאים עיצבו אותו כסהר שעל דגל האימפריה העות'מאנית אחרי כישלון המצור על וינה ב-1683. בין אם זה נכון ובין אם לא — הקיפפרל סלל את הדרך לבן דודו האוורירי והפריך יותר. המסע לצרפת מיוחס למארי אנטואנט, מלכת צרפת ילידת אוסטריה, שהביאה את הקיפפרל כשנישאה ללואי ה-16. אופים צרפתים, פרפקציוניסטים כתמיד, הפכו אותו לפלא החמאתי שאנחנו מכירים. אבל אוגוסט צאנג, קצין תותחנים אוסטרי, הוא שהשיק באמת את תהילת הקרואסון בצרפת. ב-1838 פתח את המאפייה הווינאית הראשונה בפריז. עם הזמן החליפו האופים את הבצק הצפוף בפאט פייטה — בצק עלים — שנתן את המרקם השכבתי העדין. בתחילת המאה ה-20 הפך הקרואסון לנחלת הכלל בצרפת, ומתכון 1915 של סילבן קלאודיוס גוי הוסיף שמרים לתפיחה. אחרי מלחמת העולם השנייה הקפאה מהירה עזרה להפיץ אותו בעולם, ובשנות ה-70 אימצה ארה"ב את הפינוק הפריך במלואו — כולל קרואסונים קפואים של שרה לי וכריכי Croissan'wich של ברגר קינג.

לקריאת הסיפור
וישיסואז
ארצות הברית flagארצות הברית·18 בנובמבר 2026

יום וישיסואז הלאומי

יום הווישיסואז הלאומי, הנחגג ב-18 בנובמבר, מוקדש למרק האהוב שנהגה "ויש-ה-סוואז". מדובר במעדן קרמי, תערובת של כרישה, בצל, תפוחי אדמה, שמנת וציר עוף, שמציע חוויה גמישה - ואפשר להגישו קר או חם. מוצאו של הווישיסואז שרוי במסע קולינרי עם סיפורים סותרים. יש המייחסים את בריאתו למלך לואי ה-15 מצרפת, ואחרים מציינים ספרי מתכונים צרפתים מהמאה ה-19. אך הסיפור המקובל ביותר מוביל לשנת 1917, במלון ריץ קרלטון בניו יורק, שם יצר השף הצרפתי לואי דיא, בהשראת מרק אמו מהעיר וישי בצרפת, את הווישיסואז האיקוני. הוא נועד במקור לצינון בקיץ, אך פופולריותו הבטיחה לו מקום קבוע בתפריט. אף ששמו צרפתי, הפך הווישיסואז לנוכחות קבועה בתרבות הקולינרית האמריקאית, ונחגג בזכות פשטותו והשילוב המשביע של מרכיביו. יום הווישיסואז הלאומי חוגג את הקסם המתמשך של המרק ואת מסעו הייחודי מצרפת לארצות הברית. הקשר ההיסטורי של הווישיסואז למסורות המרקים הצרפתיות, יכולת ההתאמה שהודגמה על ידי השף ז'יל גופה ב-1869, ונוכחותו בזיכרונות הקולינריים של דמויות כמו אנתוני בורדיין - כל אלה תורמים למורשתו העשירה. מהתועלות הבריאותיות האפשריות ועד לגרסאות יצירתיות, הווישיסואז ממשיך לכבוש חכים מגוונים בקסמו הנצחי.

לקריאת הסיפור
סופלה גבינה
ארצות הברית flagארצות הברית·18 במאי 2026

יום סופלה הגבינה הלאומי

סופלה הוא מנה ביצית שנולדה בצרפת במאה ה-18. וינסן לה שאפל מוזכר כמי שתיעד אותה ראשון, אבל מארי־אנטואן קארם הוא שהפך אותה למפורסמת ולמתוחכמת. מכינים סופלה בערבוב חלבונים עם רוטב קרמי ואפייה עד שהוא תופח ומשחים. מוסיפים גבינה, ריבה, פירות, שוקולד או לימון — לפי הטעם. המילה "soufflé" פירושה להתנפח — בדיוק מה שקורה באפייה. אפשר מתוק או מלוח, ובדרך כלל אופים בכלים קטנים שנקראים רמקינים. עם הזמן נולדו אינספור גרסאות, אך העיקרון נשאר: אותם שלבים בסיסיים, טעמים משתנים. כמאה שנה אחרי מתכון קארם הפך הסופלה לפופולרי בארצות הברית, וג'וליה צ'יילד עזרה להביא בישול צרפתי — כולל סופלה גבינה — למטבחים אמריקאים.

לקריאת הסיפור
צדפות רוקפלר
ארצות הברית flagארצות הברית·10 בינואר 2026

יום צדפות רוקפלר הלאומי

צדפות רוקפלר, שילוב של צדפות בקליפה, רוטב ירוק חמאתי ופירורי לחם פריכים, נולדו בניו אורלינס בשנת 1889. הסיפור מתחיל במסעדת אנטואן, שנוסדה ב-1840 בידי המהגר הצרפתי אנטואן אלצ'יאטורה. כמה עשורים לאחר מכן נקלע בנו ג'ול למשבר קולינרי: מחסור בחלזונות אסקרגו. בלי להירתע, הוא פנה לצדפות מחוף הגולף, ויצר מנה עשירה כל כך שנקראה על שם ג'ון ד. רוקפלר, האדם העשיר בעולם באותה עת. ג'ול עצמו הכריז: "אינני מכיר שם עשיר מספיק לתאר את עושרה". המנה כבשה את הסועדים בזכות רוטבה הירוק והתוסס, תערובת של ירקות מגורדים, עשבי תיבול וחמאה. אך ג'ול לקח את המתכון המדויק עימו לקבר, והשאיר מאחוריו תעלומה. אף שגרסאות מודרניות משתמשות לרוב בתרד, טבחי מסעדת אנטואן הכחישו זאת שוב ושוב, ושמרו על המרכיבים האמיתיים בסוד. בדיקות מעבדה והשערות מציעות פטרוזיליה, סלרי, עירית ושמן זית, אך המתכון האותנטי נותר סוד השמור של אנטואן. צדפות רוקפלר הפכו לאגדה קולינרית, ומסעדת אנטואן הגישה למעלה מ-4 מיליון מנות מאז שנוצרה, כל אחת ממוספרת בקפידה. בשנת 2017 נקבע יום צדפות רוקפלר הלאומי, שחוגג את יצירת המופת הזו בכל 10 בינואר. עובדה משעשעת: הנשיא פרנקלין ד. רוזוולט נהנה מצדפות רוקפלר בשנת 1937, ולפי הסיפור המפורסם שמע את ראש עיריית ניו אורלינס, רוברט מאסטרי, שואל במבטא כבד: "How you like dem erstas?" ("איך אתה אוהב את הצדפות האלה?").

לקריאת הסיפור