יום האלוטה

הסיפור

אלוטה הוא תירס הרחוב המקסיקני על הקלח: תירס צלוי או מבושל שמורחים במיונז או בקרם, מגלגלים בגבינת קוטיחה מפוררת, מפזרים אבקת צ'ילי ומסיימים בליים. נמכר מעגלות עם מקל כידית; הוא מבולגן, תוסס ובלתי ניתן לעמוד בפניו. אסקיטס — אותם טעמים מוגשים בכוס, כשהגרעינים כבר מופרדים מהקלח — חולקים את אותה רוח עבור מי שמעדיף כפית ופחות מיונז על הסנטר בפומבי.

התירס הוא עמוד השדרה של תרבות האוכל המקסיקנית, והאלוטה חוגג אותו בצורתו הישירה ביותר: גרעינים שעדיין על הקלח, מתובלים כנשנוש ולא כתוספת. שווקי לילה ושבילי פארקים מדיפים ריח של חריכה וצ'ילי כשהעגלות נפתחות. כל מוכר מכוונן את החריפות והמלח עד שהלקוחות הקבועים מזהים את הדוכן שלו לפי הטעם בלבד, לפעמים עם מיונז שום או פיזור שני של צ'ילי בסגנון טאחין.

ביום האלוטה צלו תירס עד שהוא מנומר, תבלו בנדיבות ואכלו בחוץ אם אפשר. החזיקו מפיות קרוב וליים עוד יותר קרוב, ושקלו כוס אסקיטס לשיתוף. חגגו נשנוש מקסיקני שהופך תירס צנוע לפסטיבל שמחזיקים ביד.