ארצות הבריתיום הקפה האירי הלאומי
סיפור הקפה האירי התחיל בשנות ה-1940 בפוינס, אירלנד — עיירה עם בסיס אוויר טרנסאטלנטי עמוס. בליל סערה נוסעי סירת־מעוף של פאן־אם, שחזרו בגלל מזג אוויר, מצאו עצמם בטרמינל. שם החליט השף ג'ו שרידן להרים את רוחם במשקה חם ומנחם: קפה חזק, ויסקי אירי, סוכר וקצפת טרייה. כשנוסע אמריקאי שאל אם זה קפה ברזילאי, ענה ג'ו במפורסם: "לא, זה קפה אירי." המשקה תפס בפוינס וחימם נוסעים עייפים. אחרי המלחמה, כשהשדה נסגר, הביא ג'ו את המתכון לנמל התעופה שאנון — ושם הפך למשקה החתימה. הוא היה נשאר אוצר מקומי לולא סטנטון דלאפליין, כתב מסעות שטעם אותו בשאנון ב-1952. בסן פרנסיסקו שיתף את המתכון עם ג'ק קפלר, בעל ה־Buena Vista Cafe. יחד שיכללו אותו — במיוחד את האתגר של הקצפת הצפה נכון. אחרי נסיעה לאירלנד לשיעור מג'ו — הצליחו. היום זו תחושה עולמית עם אינספור וריאציות: וניל, סוכר חום או שבבי שוקולד מלמעלה.
לקריאת הסיפור
