ארצות הבריתיום פיצת דיפ דיש הלאומי
ב-1943 נולדה פיצת הדיפ־דיש במסעדה קטנה ברחוב איסט אוהיו בשיקגו. הסיפור הרשמי מייחס את היצירה לאייק סיוול, מייסד Pizzeria Uno. אבל ההיסטוריון פיטר רגאס חפר ומצא גרסה אחרת. סיוול סיפק את הכסף, אבל ריק ריקרדו — הבעלים המקורי — מצא את מחבתות הברזל שאיפשרו דיפ־דיש. הפיצות הראשונות היו עם בצק בסיסי; הבצק החמאתי דמוי הביסקוויט שאנחנו מכירים הופיע רק בשנות ה-1950, כשאליס מיי רדמונד, טבחית ממיסיסיפי, שיכללה אותו. מה מיוחד? השכבות. קודם קרום גבוה וחמאתי נלחץ לתבנית פלדה. אחר כך שכבת מוצרלה נדיבה, תוספות כמו נקניק, פטריות או פפרוני — ולבסוף רוטב עגבניות סמיך לא מבושל מלמעלה. התוצאה יותר כמו פאי: עבה, משביעה ומספקת. בן דוד קרוב הוא פיצה ממולאת — עם שכבת בצק נוספת מתחת לרוטב. לאורך השנים שיקגו שיכללה את שני הסגנונות והפכה אותם לאייקונים קולינריים.
לקריאת הסיפור
