יום הניאן גאו

הסיפור

ניאן גאו הוא עוגת אורז דביק, שמאודה לגוש דחוס שאפשר לפרוס לפרוסות ולטגן במחבת עד שהחוץ משתחים והפנים נעשים נמתחים ומתוקים. גרסאות עם סוכר חום נפוצות בבתים רבים, ויש גם עוגות מלוחות אזוריות למי שמעדיף פחות מתיקות. השם משחק על הרעיון של שפע הולך וגדל בשנה החדשה, אבל המאכל עצמו עוסק באורז דביק שהופך במחבת ללעיסה גמישה ולניחוח של קרמל.

משפחות מכינות או קונות ניאן גאו כשהשנה מתחלפת, ומטגנות פרוסות לארוחת בוקר או לנשנוש בין ביקורים. המרקם הוא ההנאה: מתיחה אלסטית, שוליים קלויים ומתיקות עדינה שמצפה את הלשון. הוא נשמר היטב, וטעים במיוחד כשמחממים אותו שוב במחבת משומנת קלות עד שהמרכז מתרכך מחדש. כל מחוז צובע וממתיק אותו בדרכו, וכל אחד מגן על הסגנון של עיר הולדתו.

ביום הניאן גאו, טגנו פרוסות דביקות עד שיהיו זהובות מבחוץ ונמסות מבפנים. אכלו בזהירות, המתיחה היא חלק מהכיף. חגגו את הניאן גאו, עוגת השנה החדשה של המטבח הסיני: דביקה, מלאת תקווה וטעימה בלי צורך בנאומים.