יום הסלמורחו

הסיפור

סלמוריחו הוא בן הדוד הסמיך והקרמי יותר של הגספצ'ו, מקורדובה: מחית קרה של עגבניות, לחם, שמן זית ושום, שלעיתים קרובות מעטרים אותה בביצה קשה קצוצה ובקוביות חמון. סמיך יותר מגספצ'ו ובדרך כלל בלי מלפפון או פלפל בתערובת, אוכלים אותו בכף ולא שותים אותו, והוא עוטף את החך בעגבנייה מתוקה ובשמן עשיר. ורוד־כתמתם ומשיי, הוא נראה כמו קינוח וטעמו כמו ארוחת צהריים.

המטבחים של קורדובה מתייחסים לסלמוריחו כגאווה מקומית, נפרדת ממנהגי הגספצ'ו של סביליה. לחם טוב מאתמול נותן גוף; עגבניות בשלות נותנות צבע; שמן זית בנדיבות נותן ברק. העיטור הקלאסי של ביצה וחמון הוא המסורתי, אם כי קערות צמחוניות מוותרות על החמון בלי לאבד את לב המרק. זה אוכל קיץ עם תוכן: מצנן ועם זאת משביע.

ביום הסלמוריחו, טחנו עגבניות עם לחם, שום והרבה שמן זית ספרדי עד למרקם קטיפתי, צננו ועטרו בביצה ובחמון אם תרצו. הגישו בקערה עם כף, לא בכוס. לחגוג את הסלמוריחו פירושו לחגוג את מסורת המרק הקר העשירה של קורדובה.