יום הקרפ

הסיפור

הקרפ הוא הפנקייק הצרפתי הדק והרך, מקמח חיטה, ביצים, חלב וחמאה, שמסובב על מחבת חמה עד שהוא מזהיב ושוליו נראים כמו תחרה. הגרסאות המתוקות מקופלות סביב סוכר, ריבה, ממרח שוקולד, לימון או חמאת תפוזים מוצתת; בני הדודים המלוחים, ובמיוחד הגאלטים הברטוניים מכוסמת, עוטפים נקניק חזיר, גבינה, ביצה או נקניקייה. ב־2 בפברואר, בחג השנדלר, משפחות בכל צרפת הופכות קרפים למזל: עיגולים זהובים שבעבר סימלו את שובה של השמש אחרי לילות החורף הארוכים.

השנדלר החל כחג דתי ארבעים יום אחרי חג המולד, אבל בתרבות העממית הצרפתית הוא קודם כול יום הקרפים. ילדים לומדים להפוך קרפ כשמטבע בידם לשגשוג; השווקים מוכרים מחבתות ותערובות בלילה; הקרפריות עובדות בלי הפסקה מבריטני ועד פריז. המתכונים משתנים מאזור לאזור, מהמטפם באלפים ועד הגאלט־סוסיס ברן, אבל המחווה המשותפת של יציקת הבלילה והקפצתה גבוה מאחדת את המדינה כולה.

ביום הקרפ, טרפו בלילה חלקה, תנו לה לנוח אם אפשר, והכינו עיגולים דקים עד שיופיעו עליהם נקודות זהובות. הניחו על השולחן תוספות מתוקות ומלוחות כדי שכל אחד ירכיב את שלו. לחגוג את הקרפים פירושו לחגוג את הבישול הביתי הצרפתי במיטבו השובב: מחבת, מצקת ושולחן מלא אנשים שמחכים לעיגול הזהוב הבא.