יום הגאלט דה רואה

הסיפור

גאלט דה רואה היא מאפה המלכים הצרפתי של ינואר: עיגול של בצק עלים חמאתי, לרוב במילוי פרנז'יפן, קרם שקדים, שנאפה עד להזהבה ומתחלק כדי שמישהו ימצא את הפב המוחבא. מי שמוצא את הקמע הופך למלך או למלכה ליום אחד וחובש את כתר הנייר שמגיע עם כל קופסת מאפייה ראויה לשמה. בצפון הקלאסיקה עלית ובניחוח שקדים; בדרום תופסת את מקומה לעיתים קרובות עוגת המלכים, בריוש משובצת פירות מסוכרים. כך או כך, טקס חלוקת הפרוסות בהגינות, לפעמים כשהילד הצעיר ביותר יושב מתחת לשולחן וקורא בשמות, חשוב לא פחות מהעוגה עצמה.

המאפה קשור לחג ההתגלות ב־6 בינואר, אבל המאפיות מוכרות גאלטים במשך שבועות, כי משפחות ומשרדים חוזרים שוב ושוב על הגרלת המלכים. המסורת שרדה את ניסיונות המהפכה לבטל סמלי מלוכה ונשארה אחד ממנהגי האוכל הנפוצים ביותר בחורף הצרפתי. מוסדות ואופים כאחד רואים בגאלט מורשת חיה: תורים מחוץ לקונדיטוריות, ויכוחים בין פרנז'יפן לתפוחים, וההתרגשות הקטנה של נגיסה בפב מחרסינה או מפלסטיק.

ביום הגאלט דה רואה, קנו גאלט טרייה במאפייה־קונדיטוריה, חממו אותה בעדינות וחלקו אותה עם חברים או עמיתים. החביאו את הפב ביושר, הכתירו את הזוכה ומזגו סיידר או שמפניה אם תרצו. לחגוג את הגאלט פירושו לחגוג את הקונדיטוריה הצרפתית כתיאטרון חברתי: מרכיבים פשוטים, מלאכה קפדנית ושולחן שהופך זרים לבני מלוכה לזמן קצר.