יום התמרים

הסיפור

תמרים הם זהב המדבר של החקלאות הישראלית: מג'הול, דקל נור וזנים נוספים שגדלים בערבה ובבקעת הירדן, ונמכרים רכים ודביקים לנשנוש או מוצקים יותר לבישול. כשהם נאכלים כמו שהם, ממולאים באגוזים או בטחינה, או משולבים בקינוחים, טעמם כמו קרמל ודבש בלי סוכר מזוקק. קערת תמרים על השולחן היא הכנסת אורחים בצורתה הפשוטה והעתיקה ביותר.

עונת הקטיף בסוף הקיץ ובסתיו ממלאת את השווקים בפירות מבריקים שצובעים את האצבעות במתיקות. תמרים מתאימים לקפה, לגבינה ולמשחת שומשום; הסילאן (סירופ תמרים) מאריך את מתיקותם לאפייה, לצלייה ולמשקאות. הם פרי, נשנוש וקינוח באריזה אחת, ושורדים יפה בתיקי אוכל, בתרמילי טיולים ובסלי פיקניק.

ביום התמרים, פתחו קופסה של מג'הול בשלים, חלקו אותם אחרי ארוחה או עם קפה של אחר הצהריים, ושימו לב לציפה הרכה מול הקליפה הדקה כנייר. חגגו פרי מזרח־תיכוני שהמטעים בישראל הופכים לשופע, נדיב ומוכן לאכילה רק עם ידיים נקיות. מג'הול מתקלקלים מהר יותר אחרי שנפתחים – חלקו בנדיבות.