יום הבאוזי

הסיפור

באוזי הם לחמניות אדיות אווריריות מבצק תפוח שעוטף מילויים מלוחים או מתוקים: חזיר וכרוב, חזיר צלוי, ירקות, שעועית אדומה או קרם. הבצק צריך להיות לבן, רך וקפיצי מעט, והסגירה מלמעלה מסודרת כמו ארנק קשור. הם נמכרים מתוך סלסלות אידוי מבמבוק בדוכני ארוחת בוקר ועל רציפי תחנות רכבת, והם ארוחות ניידות שמרגישות עבודת יד גם כשקונים תריסר במהירות.

הבצקים והקיפולים משתנים מאזור לאזור; חלק מהלחמניות גדולות לארוחת ערב, ואחרות בגודל ביס לצד התה. צ'אר סיו באו מהמטבחים הקנטונזיים הפכו לאהובים בתפוצות, ובאוזי החזיר הצפוניים נשארים מזון בסיסי של ימות חול שמתדלק את הבקרים. האידוי שומר על עסיסיותם, וחימום מחדש מחזיר את הפירור האוורירי כמו ענן. זו נחמה בלי טקסים, מוכנה לנסיעה לעבודה או לספה.

ביום הבאוזי, אדו מנה עד שהבצק תופח והמילוי נעשה עסיסי. אכלו אחת בעמידה ליד השיש אם צריך. חגגו את הבאוזי, לחיצת היד הסינית האדית בין לחם לכיסון: רכה, משביעה ומוכנה לדרך.