יום הפינצ'וס

הסיפור

פינצ'וס הם חטיפי הבר של חבל הבאסקים: לרוב פרוסת לחם שמעליה דג, פלפל, טורטייה או גבינה, ננעצת בקיסם, הפינצ'ו. הם נועדו לאכילה בעמידה, לדילוג בין ברים ולאיסוף טעמים במקום להתחייב לצלחת אחת ארוכה בישיבה. הדלפקים הצפופים מציגים שורות צבעוניות; מצביעים, משלמים וממשיכים הלאה ככל שהערב מתקדם.

סן סבסטיאן ובילבאו הפכו את תרבות הפינצ'וס למפורסמת בעולם, אבל הרעיון חברתי לא פחות מקולינרי: יצירתיות קטנה, תוצרת מקומית ושיחה בין ביס לביס. מופיעים אנשובי, פלפלים, סרטן עכביש, פטריות בר ותוספות מודרניות ויצירתיות. בחלק מהברים המסורתיים הקיסם משמש גם להחזקה וגם לספירת החשבון. לחם טוב ותיבול מדויק חשובים יותר מהגודל.

ביום הפינצ'וס, הכינו כמה ביסים פתוחים על לחם טוב, זית ואנשובי, פלפל וטונה, גבינה וממרח חבושים, והגישו עם כוס קטנה של יין או סיידר. שוטטו אם אפשר; התעכבו אם צריך. לחגוג את הפינצ'וס פירושו לחגוג את הכנסת האורחים הבאסקית, קיסם אחר קיסם.