יום הנאן

הסיפור

נאן הוא לחם שטוח ורך ותופח שמודבק לדופן הטנדור עד שהוא מתנפח, מעלה בועות ומקבל את החריכה האופיינית לו. מוברש בגהי או בחמאה, ולפעמים מפוזר עליו שום או זרעים, זה לחם המסעדות שגורף את הקארי והופך ארוחה לשלמה. הפנים צריך להיות נמתח; פני השטח צריכים להראות בועות קלויות וכמה נמשים כהים במקומות שבהם החום נגע חזק במיוחד.

אף שהוא קשור למסורות האפייה המוגוליות ושל מרכז אסיה, הנאן שזור עמוק בתרבות האוכל של צפון הודו ובמסעדות הודיות ברחבי העולם, מדלהי ועד מטבחי התפוצות. בתנורים ביתיים מחקים את הטנדור עם אבני פיצה וגריל עליון; הגרסאות הטובות ביותר עדיין רודפות אחרי הטעם והגמישות של תנור החרס. הוא מתאים לעוף בחמאה, לדאל מקאני ולקבבים כאחד, ונקרע בקלות לחלוקה סביב השולחן.

ביום הנאן, לושו בצק רך, אפו בחום הגבוה ביותר שאפשר והגישו מיד כשהוא עוד מהביל. קרעו וחלקו כל עוד החמאה עדיין מבריקה על פני השטח.

חגגו את הנאן כמתנת הטנדור: לחם שנקרע ביד.