יום הפקורה

הסיפור

פקורות הן לביבות ירקות שנטבלות בבלילה מתובלת של קמח חומוס ומטוגנות עד שהן פריכות. בצל, תפוח אדמה, תרד, כרובית או תערובת ירקות מגוררים, הכול מתאים; גשמי המונסון ושעת התה הם האווירה הקלאסית שלהן. הבלילה צריכה להיצמד בשכבה דקה; השמן צריך להיות חם מספיק לפריכות מהירה בלי שמנוניות. צ'אטני ירוק משלים את הצלחת אצל רוב האנשים, אף שלרוטב תמרהינדי מתוק ולקטשופ יש מעריצים משלהם, תלוי בדוכן.

בכל רחבי הודו, פקורות הן החטיף של ימי הגשם והמושיע של אורח בלתי צפוי, שמורכב מירקות מהמקרר ומשקית בסאן. עגלות רחוב ומטבחים ביתיים חולקים את המלאכה ומכווננים צ'ילי, אג'וואן וקורט סודה לשתייה לתפיחה. לביבות קרובות מופיעות בשמות רבים, כמו בהג'יה או באג'י, אבל הרעיון נשאר קבוע: ירקות עטופים במעיל זהוב שנאכלים חמים לצד צ'אי בזמן שמזג האוויר בחוץ עושה מה שהוא רוצה.

ביום הפקורה, פרסו ירקות, טרפו בלילה חיה עם מלח ותבלינים וטגנו במנות קטנות כדי שהשמן יישאר חם. סננו היטב והגישו עם צ'אטני נענע. חגגו את הפקורות כתשובה הפריכה של הודו למזג האוויר ולרעב.