יום הקרוקטס

הסיפור

קרוקטס הן הטאפס המשכנע ביותר של ספרד: בשמל קרמי שנקשר עם חמון, עוף, גבינה או בקלה מלוחה, מצונן, מצופה בפירורי לחם ומטוגן עד שהקליפה נסדקת והמרכז נוזל. כל האומנות במילוי: סמיך מספיק כדי לשמור על צורה כשהוא קר, ועשיר מספיק כדי להפתיע כשהוא חם. ברים מטגנים אותן לפי הזמנה, סבתות מכינות מגשים למפגשים, וכל טבח שומר על היחס המועדף עליו של חלב, קמח ותיבול.

אף שהבשמל הגיע מהטכניקה הצרפתית, הקרוקטס הספרדיות הפכו למוסד בפני עצמו: עם חמון איבריקו, שאריות קוסידו, פטריות בר או תרד למנות בלי בשר. הן מתגמלות סבלנות: התערובת חייבת להתקרר ולהתמצק היטב לפני הציפוי, אחרת הטיגון מנצח. קרוקטה מושלמת קטנה מספיק לביס או שניים ועשירה מספיק כדי שכמה מהן בצלחת ירגישו כמו סעודה.

ביום הקרוקטס, בשלו בשמל סמיך עם קוביות חמון או פטריות, צננו לילה שלם ואז צפו וטגנו עד להזהבה עמוקה. הגישו מיד, בלי יותר ממפית וחברה טובה. לחגוג את הקרוקטס פירושו לחגוג את אמנות הטאפס הספרדית במיטבה שאי אפשר לעמוד בפניה.