יום המול פרית

הסיפור

מול פרית הוא הקלאסיקה של החוף הצפוני: מולים מאודים שמוגשים עם קונוס או צלחת של צ'יפס. המולים מבושלים לעיתים קרובות בסגנון מרינייר, עם יין לבן, שאלוט, פטרוזיליה וחמאה; הצ'יפס מגיע פריך כדי לטבול אותו בציר. זה אוכל של אצבעות ושל סכין ומזלג בעת ובעונה אחת: קונכיות נערמות גבוה, ציר שמנגבים בלחם וצ'יפס שנעלם מהר. בלגיה שותפה לפולחן, אבל השולחנות הצרפתיים לחופי תעלת למאנש והים הצפוני תובעים אותו באותה התלהבות.

המנה משגשגת בכל מקום שבו המולים שמנמנים והצ'יפס נלקח ברצינות. זה אוכל של בתי קפה ושל צריפי חוף, קל להכנה לקהל גדול ומשותף מטבעו. איכות פירושה קונכיות מקורצפות שנפתחות, ציר שמתחשק לשתות ותפוחי אדמה שטוגנו פעמיים. סחיטת לימון או כף מיונז משלימות את הצלחת עבור סועדים רבים.

ביום המול פרית, אדו את המולים רק עד שהם נפתחים, טגנו את תפוחי האדמה בשמן חם והגישו את שניהם יחד בלי דיחוי. הניחו קערה לקונכיות הריקות. לחגוג את המול פרית פירושו לחגוג את התיאבון של החוף הצרפתי: ים, תפוח אדמה וסיר שמתרוקן מהר מדי.